מחקרים רבים אחרונים בישראל, מצביעים על תופעה הולכת וגוברת – נשים הן אלו שיוזמות את רוב הליכי הגירושין, כאשר השיעור נע סביב ה – 70% מכלל מקרי הגירושין.
לפי עו"ד גילי גולדברג הורוביץ, מגשרת גירושין בעלת הסמכה מטעם לשכת עורכי הדין, נתון זה מהווה שינוי דרמטי ביחס לעבר, מעלה שאלות מהותיות לגבי הדינמיקה של קשרים זוגיים מודרניים והציפיות המשתנות ממוסד הנישואין. מדוע דווקא נשים הן אלו שבמקרים רבים מרימות את הכפפה ומחליטות לפרק את החבילה? –התשובה מורכבת ונוגעת בשילוב של גורמים חברתיים, כלכליים, פסיכולוגיים ואישיים.
שינויים חברתיים וכלכליים: העצמה ואוטונומיה
בעבר הלא רחוק, מעמד האישה היה תלוי במידה רבה במעמד הבעל ונשים רבות היו תלויות כלכלית בבעלן. כיום, נשים רבות הן בעלות השכלה גבוהה, מנהלות קריירות מצליחות ונהנות מעצמאות כלכלית. לפי עו"ד גילי גולדברג הורוביץ, המשמעות היא שהיכולת להתקיים בכוחות עצמן לאחר גירושין גדלה משמעותית – הן פחות נזקקות לבן הזוג כ"מפרנס" ולכן גם פחות חוששות מפרידה מבחינה קיומית.
במקביל, הסטיגמה החברתית סביב גירושין ירדה פלאים כאשר החברה המודרנית מקבלת גירושין כחלק טבעי ממסלול חיים, ובמקרים רבים אף רואה בהם צעד אמיץ ובריא למען אושר אישי ומשפחתי. שינויים אלה מאפשרים לנשים להעז ולפעול למען רווחתן האישית והרגשית, גם אם המשמעות היא פירוק התא המשפחתי. האפשרות לחיות חיים מלאים ומספקים גם ללא בן זוג הופכת את הבחירה בפרידה למציאותית יותר.
חסך רגשי ותקשורת לקויה: הציפייה לקשר עמוק
אחת הסיבות המשמעותיות ביותר ליוזמת גירושין מצד נשים נובעת מחסך רגשי עמוק וחוסר סיפוק מהאינטימיות הרגשית בקשר. נשים, על פי מחקרים פסיכולוגיים וסוציולוגיים, נוטות לייחס חשיבות רבה יותר לפן הרגשי והתקשורתי בזוגיות. לפי עו"ד גילי גולדברג הורוביץ, הן מצפות לקשר המבוסס על שותפות רגשית, הקשבה, אמפתיה, תמיכה הדדית ושיחות עומק. כאשר ציפיות אלו אינן מתמלאות והקשר הופך שטחי, פונקציונלי או רווי בקונפליקטים בלתי פתורים, נשים חוות תסכול ובדידות עמוקים.
תקשורת לקויה מתבטאת לא רק במריבות, אלא גם בשתיקה רועמת, בהימנעות משיחות על נושאים מהותיים ובתחושה ש"הוא פשוט לא מבין אותי". לעיתים קרובות, נשים מדווחות שהן מרגישות שהן "שקופות" או שבן זוגן אינו משקיע מספיק מאמץ בקשר הרגשי. כאשר האישה מבינה שצרכיה הרגשיים אינם נענים ואינם צפויים להיענות, היא עשויה להגיע למסקנה שמוטב לה להיות לבד מאשר לחוות בדידות בתוך זוגיות.
חלוקת הנטל הבלתי שוויונית במהלך "המשמרת השנייה"
למרות התקדמות עצומה במישור השוויון המגדרי, בפועל, נשים רבות עדיין נושאות בנטל העיקרי של ניהול משק הבית וגידול הילדים – "המשמרת השנייה" המפורסמת. לפי עו"ד גילי גולדברג הורוביץ גם כאשר שני בני הזוג עובדים במשרה מלאה מחוץ לבית, נשים לרוב הן אלו שאחראיות על רוב עבודות הבית, התיאום הלוגיסטי של הילדים (חוגים, רופאים, מסיבות וכדומה), הדאגה הרגשית למשפחה ועוד.
העומס הכפול הזה – עבודה מקצועית מחוץ לבית וניהול בלעדי של הבית – מוביל לשחיקה פיזית ונפשית עצומה. כאשר בן הזוג אינו שותף פעיל ושוויון בחלוקת המטלות אינו מתקיים, נוצרת תחושה חזקה של חוסר הערכה, תסכול עמוק וכעס. תחושה מתמשכת של חוסר שותפות והעדר תמיכה מצד בן הזוג במעמסה הביתית והמשפחתית היא זרז משמעותי להחלטה על גירושין.
"קווים אדומים": בגידה, אלימות וחוסר אמון מוחלט
ולבסוף, ישנן הסיבות הברורות, הכואבות והנפוצות יותר להליכי גירושין – בגידה ואלימות. בגידה, בין אם היא פיזית או רגשית, מנפצת את בסיס האמון שעליו מושתתת כל זוגיות. לפי עו"ד גילי גולדברג הורוביץ עבור נשים רבות, הפרת האמון הזו היא בלתי נסלחת, ומהווה סיבה מיידית וחד-משמעית לגירושין. גם אם יש ניסיונות לשיקום באמצעות גישור גירושין, הצלקת נשארת, והיכולת לבנות מחדש אמון ובטחון נפגעת קשות.
במקרים של אלימות – פיזית, מילולית, רגשית או כלכלית – נשים כיום מודעות יותר לזכויותיהן ולצורך לשמור על ביטחונן. המודעות הגוברת לתופעות הנ"ל, לצד רשתות תמיכה וארגונים המסייעים לנשים במצוקה, מאפשרת להן לעזוב מערכות יחסים הרסניות שהיו עשויות בעבר להילכד בהן.
לסיכום, העובדה שנשים יוזמות את רוב מקרי הגירושין אינה מעידה על חולשה, אלא דווקא על חוזק ועוצמה. זוהי עדות לעצמאותן הכלכלית והרגשית, לרצונן בקשר שוויוני ולנחישותן לחיות חיים מאושרים. המחקרים משקפים את האופן שבו נשים מוכנות להילחם על האושר שלהן, גם אם הדבר כרוך בפירוק הקיים ובבנייה מחדש.
המאמר נכתב בשיתוף עם עו"ד גילי גולדברג הורוביץ – עורכת דין ומגשרת מוסמכת מטעם לשכת עורכי הדין להליכי גישור גירושין מחוץ לבית המשפט. אם אתם מחפשים גישור גירושין בנתניה, גישור גירושין בקיסריה או גישור גירושין בזכרון יעקב – המשרד הוא הכתובת הנכונה להיפרדות בדרכי נועם.